ואז הבנתי — לכתחילה אריבער — לא מדובר בחפיפניקיות או בחוסר תכנון ומעשיות כי אם בגישה המדלגת על מכשולים מחשבתיים ומעשיים. מכוונת אל התוצאה הרצויה בכל הכוח והכוונה, וחדורה באמונה שימצאו האמצעים. אני בטיול משפחתי ברומניה ולפתע רואה את שכני באור חדש!
בקיץ 2018 נסעתי לטיול בן חודש ברומניה עם זוגתי וילדי. עברנו בערים עתיקות כמו אלבה יוליה, סיביו, וקלוז' נפוקה, טיילנו בהרים הצפוניים של חבל מארמורש ובקרנו באתרים של בוקובינה. ככל שהתקרבנו מזרחה לכיוון העיר יאסי, הגובלת במולדובה, התגברה אצלי ההתרגשות לקראת המשימה שלקחתי על עצמי בשם אבי. מעבר לגבול שוכנת העיר בנדרי, העיר בא נולד אבי באפריל 1941, העיר ממנה גורש עם משפחתו כשהוא בן חודשיים עם פלישת הרומנים בעלי הברית של הנאצים. העיר אליה לא שב ובה קבורה סבתו אותה לא הכיר.
המשימה שלקחתי על עצמי, לבקשתו של אבי, הייתה לאתר בבית הקברות היהודי של בנדרי את הקבר של סבתו מצד אביו, ועל הקבר למצוא את הלוחית שמנציחה את אביו – חייל בצבא האדום שנהרג במלחמת העולם השנייה ומקום קבורתו לא נודע.
הידע שהיה בידי היה דל, שמות הסבתא והאב הנופל, צילום שחור לבן של המשפחה, והמכתב הלאקוני שהודיע לסבתא על העלמות בנה בחזית מבלי להותיר סימן. חיפשתי במפות גוגל, ווידאתי שאכן קיים עדיין בית קברות יהודי בעיר בנדרי, ואכן נמצא אחד. ועדיין מחט בערמה של שחת.
המשכתי בחיפוש האינטרנטי אחר קהילה יהודית בעיר, שהרי מן הסתם היא זו שמתחזקת את בית הקברות ובידיה רשימות הנפטרים. נתקלתי במידע דל ובהפנייה לאתר קהילת חב"ד בעיר קישניייב, בירת מולדובה. יש לציין, שהעיר בנדרי כבר אינה חלק ממדינת מולדובה, אלא הצטרפה לחבל ארץ בדלני ובלתי מוכר על ידי מרבית אומות העולם, בשם רפובליקת טרנסניסטריה. רפובליקה שנמצאת ממזרח לנהר הדנייסטר ומזהה עצמה עם רוסיה והתרבות הסובייטית יותר מאשר עם מולדובה והתרבות הרומנית.
בעודי חוקר בעניין את אתר האינטרנט של קהילת חב"ד מולדובה וקישנייב, ומחפש קצוות חוט שיסייעו לי בחיפוש אחר הקבר, נתקלתי בסיפורים אודות הרב זלמן אבלסקי ז"ל, שעשה רבות להתחדשות החיים היהודיים במדינת מולדובה של אחרי עידן ברית המועצות. אחד הסיפורים שצד את תשומת ליבי סיפר על צעדת ל"ג בעומר הראשונה שיזם הרב אבלסקי בשנת תש"ן בעיר קישנייב. צעדה נועזת, חלוצית ומסוכנת לאותם משתתפים שבחרו לקחת חלק בהצהרת זהות יהודית מוחצנת זו. בעודי קורא על השתלשלות ההתרחשויות שהובילו לקיום המצעד נעצרתי במשפט: הרב אבלסקי זיהה הזדמנות נאותה לאירוע מכונן שיעניק מנה הגונה של גאווה יהודית טהורה ליהודי מולדובה שקומתם הייתה שפופה. שפופה מאוד. כדי לממש החלטה זו היה צריך יותר מאשר קורטוב של “ לכתחילה אריבער” . הביטוי האידישאי לא היה מוכר לי, וחיפשתי אודות פירושו. אז לראשונה נתקלתי (בחיוך) באתר ששמו חב"דפדיה, ובו מצאתי הסבר מפורט על משמעות הביטוי והקשריו. והנה למדתי דבר או שניים חדשים — כבר משמח. ואז הכה בי הדבר, הרי שכני לבניין, בשכונת מגורי בחיפה, הוא רב חב"ד ופעיל בשכונה. השכנות הביאה לנו הזדמנויות רבות לשוחח על ענייני השעה, ענייני הבניין וענייני השכונה. לעיתים הייתי מקבל את הרושם שהאיש חדור כוונות טובות, אבל המעשיות, התכנון וההיתכנות ממנו והלאה. ואני במקצועי אדריכל וכל מעשה במחשבה תחילה ובתכנון של מסד, עמודים וגג. ואז הבנתי — לכתחילה אריבער — לא מדובר בחפיפניקיות או בחוסר תכנון ומעשיות כי אם בגישה המדלגת על מכשולים מחשבתיים ומעשיים. מכוונת אל התוצאה הרצויה בכל הכוח והכוונה, וחדורה באמונה שימצאו האמצעים. אני בטיול משפחתי ברומניה ולפתע רואה את שכני באור חדש!
בהמשך יצרתי קשר עם קהילת חב"ד מולדובה. הרב מענדי אקסלרוד סייע בידי באיתור נהג ממולח שחצה ממולדובה לטרנסניסטריה והביא אותי לבית הקברות היהודי של העיר בנדרי. ערב קודם לכן העביר לידי הרב אקסלרוד את מספרי הטלפון של שומר בית הקברות. בבוקר הנסיעה כתבתי לו שאני מגיע והוא ענה לי שימתין בשעה אחת ובידיו כל רשימות הנפטרים ומקום קברם. חמש דקות לפני השעה אחת, הנהג שלמה ואני הגענו לשער בית הקברות. בשעה הנקובה הגיע איש מקומי עם ספר תחת זרועו ולחץ את ידינו. נתתי לו את שם הסבתא רבתא והוא איתר את שמה ברשימותיו. יצאתי בעקבותיו לחפש אחר החלקה, השורה והמיקום בשורה. שומר בית הקברות התריע בפני שהחלקה המדוברת עדיין לא עברה שיקום, ניקוי וניקוש והחיפוש עשוי לקחת זמן ולכלול הסרת צמחים לחשיפת השמות שעל המצבות. אכן הגענו לחלקה מלאת צמחיה ירוקה וצפופה, שכסתה על הקברים. המצבות רובן אחידות ומבטון פשוט, ועל רבות מהן קשה לזהות את השמות. בניסיון ראשון לא מצאנו את הקבר, ושומר בית הקברות חזר לשער לחפש פרטים נוספים ברשימותיו. בינתיים אמרתי לעצמי, שלא יתכן כי עשיתי את כל המסע מישראל לרומניה, וממנה למולדובה וממנה לטרנסניסטריה, ואחזור על עקבותי בלא כלום. המשכתי לנבור בצמחיה גם בשורות הסמוכות, עד שצצו בזו אחר זו אותיות שמה של סבתו של אבי, ומקדמת המצבה לוחית נוספת שמנציחה את בעלה ושניים מבניה, שככל הנראה לא זכו לקבורה. גם שמו של סבי, החייל הנופל ממלחמת העולם השנייה, הופיע על אותה הלוחית. בינתיים חזר שומר בית הקברות ובידיו מיקום מדויק יותר, ואני בשרתי לו כי נמצאה המצבה וכל אשר עליו לעשות הוא להחזיק את המצלמה בשעה שאני קורא קדיש ומניח אבן על הקבר.
אני כותב מילים אלה כשאני עדיין בטיול הקיץ המשפחתי, ועם חזרתי ארצה אוכל להציג לאבי את כל הממצאים והצילומים אשר בידי. ולקהילת חב"ד מולדובה אאחל שנה טובה וגמר חתימה טובה והמשך מוצלח בארגון החיים היהודיים בקישנייב ושאר הקהילות הסמוכות.
שרון שטיינבוק, חיפה
19/8/2018
—
