אודות תנועת חב”ד

הרבי מלובביץ מלך המשיח, רבי מנחם מענדל שניאורסאהן (שניאורסון) (מכונה בעגת חסידי חב”ד הרבי או אדמו”ר שליט”א). הוא הנשיא השביעי בתנועת חב”ד ומנהיג רוחני לעולם כולו וליהודים בפרט. נולד בי”א ניסן תרס”ב (18 באפריל 1902) לאביו המקובל ר’ לוי יצחק שניאורסון ולאמו, מרת חנה[1].

ביום ג’ תמוז תשנ”ד נסתתר הרבי מענינו. חסידי חב”ד ויהודים רבים נוספים מאמינים ובטוחים כי הרבי יתגלה תיכף ומיד כמלך המשיח ויוביל את כל היהודים לארץ ישראל בגאולה האמיתית והשלימה והמאורע המצער, יתברר, לא היה אלא כחלק מתהליך הגאולה.

ביוגרפיה

שנות צעירותו

רבי מנחם מענדל שניאורסאהן נולד בי”א ניסן תרס”ב (18 באפריל 1902) בעיירה הרוסית-אוקראינית ניקולייב לר’ לוי יצחק שניאורסון שהיה רבה של דנייפרופטרובסק ומרת חנה בת ר’ מאיר שלמה ינובסקי, רבה של ניקולייב[2]. כבר בגיל צעיר בלט בשקידתו והצליח לרכוש ידיעה מקיפה ביותר בכל חלקי התורה, נגלה ונסתר. את הדרכתו הלימודית קיבל מאביו. את שנות ילדותו תיאר הרבי כזמן בו התגבשה השקפת עולמו והיתה למסכת סדורה וברורה. באחד ממכתביו[3] כותב הרבי: ” “מיום הלכי ל’חדר’ ועוד קודם לזה, התחיל להתרקם בדמיוני ציור הגאולה העתידה – גאולת עם ישראל מגלותו האחרונה – גאולה כזו באופן כזה, שעל-ידה יהיו מובנים ייסורי הגלות, הגזרות והשמדות”.

בתקופת מלחמת העולם הראשונה (תרע”ד-תרע”ח), עמד הרבי ללימין אביו בהנהגת הקהילה ובארגון עזרה לפליטי פולין שהגיעו בהמוניהם, לאחר המלחמה, לדנייפרופטרובסק.

בשנת תרפ”ב ביקר הרבי בחרקוב על מנת לשוחח עם רופאים בקשר למצבו הרפואי של אחיו דובער שניאורסון. באותה הזדמנות גם ביקר בתומכי תמימים חרקוב[4].

בשנת תרפ”ג נסע לבקר ברוסטוב, שם נפגש לראשונה עם כ”ק אדמו”ר הריי”צ.

משנת תרפ”ד (1924) נכנס בסוד ענייניו והנהגתו הציבורית של אדמו”ר הריי”צ ומילא תפקידים מיוחדים בתחומים שונים ועמד לימינו גם במלחמתו הקדושה והמפורסמת לשמירת קדשי ישראל ברוסיה הסובייטית. מוגדר כ”שר ההשכלה” של אדמו”ר הריי”צ[5]. באותה תקופה אף הורה לו אביו – אדמו”ר הרש”ב – להועיד את הרבי כחתן לבתו חיה מושקא[6].

בחודש תשרי תרפ”ה נסע שוב ללנינגרד (שם שהה אדמו”ר הריי”צ באותן שנים עד צאתו מרוסיה), שם פגש את הגאון הרב יוסף רוז’ין (הגאון מרגצ’וב) וקיבל ממנו סמיכה לרבנות והמשיכול להיות בקשרי מכתבים.

בחודש חשון תרפ”ז השתתף בועידת הרבנים בעיר קורוסטין (וואהלין). אח”כ שהה בלנינגרד. בחודש סיוון תרפ”ז נאסר אדמו”ר הריי”צ. הרבי היה מראשי המתעסקים למען הצלתו.

בחודש חשון תרפ”ח עזב הרבי את גבולות ברית המועצות ונסע לריגא לשמש כמזכירו האישי של אדמו”ר הריי”צ.

משנת תרפ”ט (1929) התחיל אדמו”ר הריי”צ להפנות אליו שאלות בהלכה, קבלה וחסידות והטיל עליו תפקידים מיוחדים בענייני הנהגת החסידים.

נישואיו

ביום י”ד כסלו תרפ”ט נישא הרבי למרת חיה מושקא – בתו של אדמו”ר הריי”צ[7]. שמחת החותנה התקיימה בחצר ישיבת תומכי תמימים וורשא. מסדר הקידושין היה אדמו”ר הריי”צ שגם אמר את כל השבע-ברכות במתיקות ודביקות[8].

במהלך החתונה עבר אדמו”ר הריי”צ משולחן לשולחן עם מגבת מלצרים על כתפו וחילק המשקה ובירך את המסובים. הסעודה נגמרה בשעה שלוש וחצי לערך. לאחריה נעמדו הקהל והאדמו”רים שהשתתפו בשמחה ורקדו יחד כמה פעמים בעיגול (כריקוד חסידי פולין). לאחר מכן רקדו אדמו”ר הריי”צ והרבי יד על כתף במהירות, כריקוד חסידי חב”ד והאדמו”רים נפרדו לשלום.

ברלין ופריז

בשנת תרפ”ט עברו הרבי והרבנית לגור בברלין בירת גרמניה. באותה תקופה ביקש אדמו”ר הריי”צ מהרבי שיחד עם אחיו ר’ ישראל אריה לייב – שאף הוא שהה בברלין באותם ימים – יאתרו כתבי יד עתיקים, ספרים נדירים ועוד.

בניסן תרצ”ג, בעקבות המצב הקשה והאנטישמיות שהיית בגרמניה של אותם שנים עזבו הרבי והרבנית את גרמניה והיגרו לפריז. היה זה מספר חודשים לאחר עליית היטלר לשלטון. בפריז שקד הרבי על לימוד התורה בהתמדה עצומה מבלי שידעו אודותיו. במקביל, למד באוניברסיטת סורבון. מלבד זאת, הרבי עסק במסירות רבה גם בענייני הכלל, על פי הוראות מאדמו”ר הריי”צ שישב באותה עת בפולין.

באותן שנים ערך הרבי את חוברות ‘התמים’, את שיחותיו ואגרותיו של אדמו”ר הריי”צ ומפתחות לספר התניא, תורה אור, לקוטי תורה ולמאמרי אדמו”ר הרש”ב ועוד[9]. לצורך עריכת אגרותיו של אדמו”ר הריי”צ, נשלח על דיד אחד ממזכיריו של אדמו”ר הריי”צ העתק של כל האגרות שיש בתוכנן עניין לציבור. את האגרות סידר הרבי, צירף להן מפתח ובחר את האגרות שיודפסו בתוספת הגהותיו, הערות וציוניו.

בחודש תשרי תרצ”ה מונה הרבי ל’מנהל פועל’ של ישיבת תומכי תמימים וורשה ומיד החל לבחון תלמידים שרצו להתקבל לישיבה. אך בגין היות הרבי אזרח רוסיה, לא היו בידיו אשרות מתאימות לשהייה בפולין ונאלץ לעזוב את המדינה וממילא הפסיק לנהל את הישיבה בוורשא.

בתקופת טרום השואה, הגיעו רוב ההכנסות לפעילות הציבורית של אדמו”ר הריי”צ מאגודת חב”ד בארצות הברית. העברת משלוחי הכספים מארצות הברית לפריז וההפך, נעשה בהוראת אדמו”ר הריי”צ, דרך הרבי כששהה בפריז.

מספר פעמים ביקר הרבי בוורשה ובאוטווצק, מקומות מגוריו של אדמו”ר הריי”צ. מאידך, אדמו”ר הריי”צ ביקר מספר פעמים בפריז, בתקופה בה התגורר הרבי, ובמקומות מרפא באוסטריה ועוד. במהלך ביקורים אלה היה הרבי צמוד לחותנו, חתם על כמה מאגרות אדמו”ר הריי”צ בשמו, פגש עמו רבנים חשובים, וביצע שליחויות חשובות.

בחודש כסלו ת”ש החלה אגודת חסידי חב”ד בארה”ב בהוראת אדמו”ר הריי”צ, לפעול בקרב דרגים גבוהים להשגת אשרת כניסה לארצות הברית עבור הרבי והרבנית. יהודי בשם מאיר ב. הרטון שהיה ממשפחה חב”דית, לקח תחת חסותו את הרבי והרבנית ואישר הבטחת תמיכה כספית עם הגיעם לארצות הברית (“אפידייביט”). לאישור התמיכה צורף איזכור על עובדת היות הרבי מתחמה במקצוע הנדסת החשמל, שיקל עליו להתבסס בארצות הברית. הבקשה הוגשה במשרדי הקונסול האמריקאי בפריז. במקביל פעלו עסקנים לזרז את האשרות, ככל שניתן, אולם בעקבות המלחמה הייתה התקשורת לקויה ולא היה ניתן לדעת בארצות הברית, האם הקונסול האמריקאי בפריז אכן נתן את האישור. בפועל טרם התקבל האישור.

באביב ת”ש, ערב כניסת הנאצים לפריז, התייצב הרבי לרישום אצל שלטונות הצבא הצרפתי, אך למעשה לא גוייס. רישום זה הקל עליו מאוד את ההליכה ברחוב. לא פעם נעצר על ידי שוטרים בדרישה להזדהות, והתעודה שהחזיק בידו, פטרה אותו מחקירות מיותרות או ממעצר כמשתמט גיוס.

בשנת ת”ש, מספר ימים לפני חג השבועות (לאחר שהגרמנים כבר נכנסו לצרפת והרבי טרם קיבל את אשרת הכניסה לארצות הברית), נאלצו לברוח מהעיר והלכו לתחנת הרכבת בפריז שם צבאו המונים על התחנה ורק בגין היות הרבי רשום בצבא ובזכות קשרים עם אדם שהיה מצוי בתחום, הצליחו הרבי והרבנית לעלות על רכבת שיעדה לדרום צרפת, איזור שטרם נכבש בידי הגרמנים. לפנות ערב של ליל חג השבועות, הגיעו הרבי והרבנית לווישי. הרבי השאיר את המזוודה אצל העגלון שהביא אותם לעיר והורה לו להעבירה לבית מלון מסויים, בעוד הם עצמם צועדים ברגל שעות ארוכות לאחר היכנס החג, עד הגיעם אל בית המלון.

בסוף קיץ ת”ש הצליחו הרבי והרבנית לצאת מווישי ולהגיע אל העיר ניס (ניצה) שבדרום צרפת, שם התגוררו שמונה-תשעה חודשים, עד תחילת קיץ תש”א. בחלק מתקופה זו, לכל הפחות, התגורר הרבי בחדר שכור בבית מלון קטן בשם “רושאנבי” שהיה סמוך לתחנת רכבת. במלון שהיה מלא בפליטים היה בית כנסת. גם בניס ריחפה סכנה ומיעטו לצאת לרחוב, בפרט בימים שהשלטונות הכריזו עוצר.

בדרך לארצות הברית

המאמצים להשגת ויזה עבור הרבי והרבנית נמשכו כל העת, הן בניצא והן, במקביל, בארצות הברית. בעקבות אי תיאום בין הבקשות (תחילה תחת התואר ‘מנהיג רוחני’ ובניצה כ’מהנדס’ וכעיתונאי (הכוונה לעבודתו ב’התמים’)), הודיעה הקונסול שהוא רואה את הבקשה כ’רגילה’ ולא כ’מיוחדת’ והאשרו עוכבו, למרות שמצד שלטונות ארצות הברית ניתנו הבטחות להעניק את הויזות זמן רב קודם לכן.

ביום י”ט כסלו תש”א כתב אדמו”ר הריי”צ במברק לרבי כי אגודת חסידי חב”ד שלחה בעבורו את אישור הרבנות. מכתב זה נועד להקל על הרבי את בקשת הויזה. זמן מה לאחר מכן שלח הרבי לחמיו, כי הוא מבקש לשלוח את כל המסמכים הקשורים לויזה אל מרסיי. הבקשה עוררה פליאה אצל הריי”צ והעסקנים. מאוחר יותר הועלתה אפשרות על פי העיון בספרות ההיסטורית המאוחרת, בה מתוארת אישיותו של הקונסול בניצה, מצטיירת דמות אנטישמית שניצלה כל אפשרות בכדי להצר את צעדי היהודים, לעומת זאת ידוע שהקונסול במרסיי היה מאוהדי היהודים”[10]. בכ”ו אדר תש”א בישרו הרבי והרבנית במכתב אל אדמו”ר הריי”צ ובני משפחתו, כי הקונסול אכן הבטיח לתת ויזה. הויזות התקבלו ביום ד’ דחול המועד פסח, כ’ ניסן תש”א במרסיי. מאז התגורר הרבי בעיר זו, על אף שהייתה תחת שלטון איטלקי. בעיר זו המצב היה נוח יותר, יחסית, מהמצב בפריז, משם נמלט הרבי.

לאחר קבלת הויזות היו צריכים להפליג קודם לעיר ליסבון שבפורטוגל – שנותרה נייטרלית בכל שנות המלחמה – ומשם לארצות הברית. כדי להגיע לפורטוגל, היה צורך להשיג כרטיסי הפלגה באוניה וויזות מעבר וגם את זה השיגו בהתערבותו של אדמו”ר הריי”צ. אחרי שהגיעו לפורטוגל, נתקלו בקשיים לרכוש כרטיסי הפלגה לניו-יורק, כיון שבאותם ימים היו ההפגלות האזרחיות היו מעטות. לעזרתם באו ר’ מרדכי ביסטריצקי ע”ה וחמיו ר’ לוי ורוחמה לאגאוויר הי”ד (הזוג לאגאוויר היו מחסידי חב”ד ששהו בצרפת וגם רצו להפליג מפורטוגל). חתנם ר’ מרדכי ביסטריצקי שהיה בעל קשרים עסקיים גם בפורטוגל, התקשר לחברה ספינות והזמין שני כרטיסי הפלגה בספינה שיוצאת לארצות הברית – עבור חמיו וחמותו.

כעבור זמן הצליחו ר’ לוי ורעייתו להשיג ויזה לספרד הגובלת עם פורטוגל, בתקווה להמשיך משם לפורטוגל. עקשנותו של פקיד ספרדי שמנע מהם חתימה נחוצה על אחד המסמכים, הותירה אותם הרחק מהיעד הנכסף, והם לא הצליחו לעבור את הגבול לפורטוגל. הם מיהרו להודיע זאת לחתנם בניו יורק.

ר’ מרדכי שידע כי אף בתו של הרבי וחתנו ממתינים בפורטוגל, ניגש אל אדמו”ר הריי”צ לילה לפני ההפלגה, והציע להעביר את הכרטיסים על שמם. ההצעה נתקבלה בחיוב, ובעקבות הוראה מתאימה שנשלחה לפורטוגל, שונו השמות בכרטיסים מ”לאגאוויר” ל”שניאורסאהן”. הכרטיסים נמסרו לרבי ולרבנית, אלא ששוב חל מהפך לא צפוי – מברק בהול שהגיע מאדמו”ר הריי”צ, הורה להם שלא לעלות על הספינה הראשונה העומדת לצאת לניו-יורק, והם עלו רק על הספינה השניה שיצאה אף היא לניו-יורק באותו יום. (מאוחר יותר התברר כי נוסעי הספינה הראשונה נשבו על ידי האיטלקים, והם נותרו בשבי עד תום המלחמה).

ביום י”ז סיון תש”א, עלו הרבי והרבנית על ספינת “סורפא פינטא” שיצאה מפורטוגל. מעל סיפון הספינה שלח הרבי מברק (באמצעות טלגרף אלחוטי) לחותנו אדמו”ר הריי”צ, בו הודיע על עזיבתם את שטח המים הטריטוריאליים של אירופה.

ארצות הברית

בכ”ח סיון תש”א, בשעת בוקר הטילה “סורפא פינטא” עוגן במימי נמל ניו-יורק. הרבי והרבנית ירדו מהאוניה ובידם ארגז עץ שהכיל את חפציהם המועטים. את פניהם בנמל קיבלו משלחת חסידים ששלח אדמו”ר הריי”צ במיוחד עבורם. על חברי המשלחת נמנו ארבעה: הרב שמואל לויטין, הרב ישראל ג’ייקובסון, הרב שלמה אהרן קזרנובסקי והרב אליהו סימפסון. כמו כן הורה אדמו”ר הריי”צ, כי בעת שיגיע הרבי ל-‏770, ייצאו תלמידי הישיבה ויקבלו את פניו.

מיד עם הגעתו של הרבי לארה”ב התחיל לסייע לאדמו”ר הרי”צ בכל ואף הצטרף למאבקו הגדול להפוך את אמריקה למקום תורה וחסידות. עד שנת תש”י (1950) מונה על ידי חותנו לתפקידים מיוחדים הקשורים להפצת התורה והחסידות. משנת תש”י התחיל לעסוק במרץ בהרחבת והתפשטות מוסדות התורה והחינוך שייסד האדמו”ר הרי”צ בכל רחבי תבל. הרבי ייסד תלמודי תורה לבנים ובתי ספר לבנות במדינות צפון אפריקה. בכך זיכה אלפי בני נוער יהודים בחינוך יהודי מקורי והצילם מטמיעה והתבוללות רוחנית. במקביל הקים גם ישיבות קטנות ובתי-מדרש להכשרת מורים, רבנים, שוחטים, סופרי סת”ם ועוד משרות קודש. הרבי פירסם מכתבים כלליים בו הוא מעורר את כלל ישראל להתחזק. רבים פונו אליו לבקשת עצותיו וברכותיו הקדושות. להתוועדויות שלו התחילו לנהור המוני-חסידים ויהודים מכל הסוגים ששתו בצמא את שיחותיו הקדושות ואף העלו אותם על הכתב[11].

קבלת הנשיאות

כשנודע על הסתלקות אדמו”ר הריי”צ החלו החסידים לדבר על כך שצריך למנות את “הרמ”ש” (= ראשי התיבות: הרב מנחם (מענדל) שניאורסון”. כך נקרא הרבי לפני התמנותו הרשמי ל”רבי”) כממלא מקומו. בחודשים שלאחרי ההסתלקות כתבו חסידים רבים מכל העולם מכתבי התקשרות ושלחום ל-‏770. חלק ממכתי ההתקשרות היו מכתבים כלליים עליהם חתמו קהילות שלמות וחלקם היו מכתבים פרטיים. למרות זאת, סירב הרבי לקבל את עול הנשיאות.

למרות הסירוב, החסידים לא ויתרו, והחלו לתת לרבי פ”נים. הרבי ראה בזה מתן שליחות להקריאם על ציון אדמו”ר הריי”צ, ותו לא. היו חסידים שהתעקשו להתקבל ליחידות, אך הרבי סירב לקבלם. לבסוף, אחר שידולים רבים, החל הרבי לקבל חסידים בודדים ליחידות. הראשון שהתקבל היה הרב מאיר אשכנזי ובמשך הזמן נקבע סדר מיוחד לכניסה אל הקודש. הרבי ענה לשאלות ונתן הוראות. באותה תקופה גם היו כמה מופתים.

ביו”ט שני של חג השבועות, בעת התוועדות הכריז החסיד ר’ אליהו סימפסון, ממזכיריו של אדמו”ר הריי”צ, כי השיחות הן טובות אבל רוצים לשמוע מאמר דא”ח. הרבי לא נענה לו, והוא ביקש שוב ושוב, עד שהרבי אמר: “זה מוכרח להיות דוקא עכשיו? זה לא חייב להיות דווקא עכשיו, זה יכול להיות בהזדמנות אחרת”.

בשנה שלאחר ההסתלקות התוועד הרבי בהזדמנויות רבות. ביום ז’ בתמוז יצאה לראשונה שיחה מוגהת. כאשר הוכנה השיחה לדפוס, כתבו המניחים עליה “הוגה על ידי כ”ק שליט”א”, הרבי תיקן זאת וכתב “ע”י הרמ”ש שליט”א”.

בראש חודש אדר כתב הרבי מכתב כללי פרטי ראשון לעדת החסידים ובח”י באלול כתב הרבי מכתב כללי ראשון.

המכתב נכתב בלשון הקודש ובאידיש. בערב יום הכיפורים חילק הרבי ‘לעקח’ לזקני החסידים על פי בקשתם.

בכל התקופה שלאחר ההסתלקות, היה הרב דוד רסקין מזמין את האנשים לעלות לתורה, וכאשר היה עליו לקרוא לרבי, היה אומר בקול רם “יעמוד”, ובלחש “אדוננו מורנו ורבנו”, ולאחר מכן ממשיך בקול רם את שמו הק’. בשמחת תורה חל שינוי, ואת ה”מרשות לחתן” בראשית קרא אחד מזקני החסידים. כשהגיע הלה לתיבות “ועתה קום”, פרץ בבכי והכריז בקול רם “יעמוד אדוננו מורנו ורבנו הרב…” ואמר את שמו של הרבי. הרבי לא הגיב.

בחודשים כסלו וטבת, ניתן היה למצוא רמזים בשיחות של הרבי, כי הוא מוכן לקבל את הנשיאות, אך הדבר לא היה באופן בולט. בכ”ו בטבת פורסמו בעיתונות היהודית בניו-יורק ידיעות בהן פורסם כי חסידי חב”ד קיבלו על עצמם את הרבי כממלא מקום של אדמו”ר הריי”צ. בידיעות גם נכתב על כתבי התקשרות שהוגשו לרמ”ש, וכי קבלת הנשיאות הרישמית תהיה בי’ שבט תשי”א. כשנודע הדבר לרבי, ביקש מהרב חודקוב להכניס הכחשה בשמו לכל העיתונים. הרב חדקוב גילה זאת לזקני החסידים, והם נכנסו לרבי והתחננו בפניו שלא להכניס את ההכחשה. רק לאחר תחנונים רבים נעתר להם הרבי. שבוע לאחר מכן, ביום ג’ בשבט, פורסמו מודעות רשמיות מטעם תנועת חב”ד על קבלת הנשיאות הצפויה.

במוצאי י’ שבט תשי”א נאסף קהל החסידים להתוועדות עם הרבי ב-‏770. כשעה לאחר תחילת ההתוועדות, קם החסיד ר’ אברהם סנדר נמצוב וביקש מהרבי בשם כל הקהל לומר דא”ח. ואכן, בשעה עשר וארבעים דקות, פתח הרבי ואמר את המאמר ד”ה “באתי לגני”, בהקדימו כי במאמר שניתן לי’ שבט על ידי כ”ק מו”ח אדמו”ר, נאמר וכו’.

לאחר י’ שבט הודפסו בלנקים חדשים עליהם התנוסס שמו הק’ של הרבי, ועליהם הרבי כתב את מכתביו[12].

פעולותיו[13]

העשור הראשון תשי”ב-תש”כ

שנת תשי”ב – 1952: ייסוד ארגון “צעירי אגודת חב”ד” ואגודת נשי ובנות חב”ד בארץ הקודש ת”ו; ייסוד רשת בתי-ספר תורניים בארץ ובאוסטרליה; ייסוד אכסניית נוער לתלמידים יהודיים במדריד – ספרד; מעורר שהצעירים יקבלו “סמיכה” לרבנות, קודם חתונתם; ייסוד ישיבת אחי תמימים ראשון לציון; מעורר שתלמידי הישיבה ואברכים, יחזרו דא”ח בבתי כנסיות; מכריז שחינוך “תינוקות של בית רבן” זו העצה היחידה לביטול כל הגזרות; מעורר על ההכרח בלימוד ההלכות הצריכות בכל יום.

שנת תשי”ג – 1953: ייסוד אגודת נשי ובנות חב”ד ארצות הברית, באירופה ועוד; חידוש את המנהג לעשות “חלוקת הש”ס” בי”ט כסלו.

שנת תשי”ד – 1954: מעורר אודות “מבצע ארבעת המינים” בחג הסוכות – במסגרתו יוצאים חסידי חב”ד לזכות יהודים במצוות אלו המסמלים את אחדות ישראל; הדפסת מפתח הענינים לספר התניא שנערך על ידו; ייסוד בית-ספר תורני חקלאי בכפר-חב”ד; ייסוד קופת “קרן השנה”; מעורר לזכות את הרבים ב”מבצע מצה” – שהמוני בית ישראל יזכו בחג הפסח במצות יד עגולות מהודרות.

שנת תשט”ו – 1955: ייסוד ארגון צעירי אגודת חב”ד ארצות הברית ובקנדה; ייסוד בית ספר תורני למלאכה בכפר חב”ד; מכריז אודות איסור נסיעה באוניות ישראליות בשבת; יוצא בקריאה נגד לימוד חכמות חיצוניות בישיבות; ייסוד קופת קרן תורה.

שנת תשט”ז – 1956: ייסוד ישיבת “אהלי תורה”; ייסוד ארגון “בית רבקה אוסטרליה ובקנדה; ייסוד מחנה קיץ תורני “גן ישראל” למען הנוער היהודי בארצות הברית.

שנת תשי”ז – 1957: ייסוד ישיבת ליובאוויטש בטורונטו-קנדה.

שנת תשי”ח – 1958: מעורר על הפצת התורה והיהדות ומעיינות החסידות באופן של “ופרצת”. כתוצאה מכך מתגברות פעולות החינוך היהודי-התורני, והרבצת התורה והחסידות בכל רחבי תבל, מתייסדים מוסדות חינוך חדשים רבים.

שנת תשי”ט – 1959: ייסוד תלמודי-תורה לבנים ובתי-ספר לבנות בטוניס ובאי-ג’רבה; ייסוד ישיבת תומכי תמימים קרית גת; ייסוד במילאנו-איטליה, סניף המרכז לענייני חינוך” שבאצעותו הוקמו מוסדות חינוך לבנים וכן לבנות. ובמשך השנים הבאות מקים מרכזי חב”ד גם ברומא, בולוניה ובלאדיספולי.

שנת תש”כ – 1960: מכריז על שנת ה-200 להסתלקות הבעל שם טוב, להגברת הפצת מעיינות החסידות ובכל רחבי תבל התקיימו פעולות מרתקות בכיוון זה; תחילת שידור שיעורים בספר התניא בארצו הברית. השיעורים הוגהו על ידי הרבי ונדפסו בספר בשם שיעורים בספר התניא; ייסוד שיכון חב”ד ירושלים ת”ו.

העשור השני תשכ”א-תש”ל

שנת תשכ”א – 1961: השלמת הקמת “בית ליובאוויטש” הראשון בעולם – בלונדון, אנגליה. ממרכז זה קמו שלוחות נוספות המפוזרות בכל רחבי אנגליה והוא גם מהווה בסיס מרכזי לפעולות חב”ד באירופה.

שנת תשכ”ב – 1962: ייסוד “כולל לאברכים”; ייסוד סניפי ה”מרכז לענייני חינוך” במיניסוטה ובפילדפיה (ארה”ב); מעורר לנצל את ימי החופש להוספה בלימוד התורה; ייסוד ישיבת “הדר תורה”, הישיבה הראשונה בעולם ל”חוזרים בתשובה”!

שנת תשכ”ג – 1963: סיום עריכת “ספר חסידים” בהוראת אדמו”ר שליט”א.

שנת תשכ”ד – 1964: הכרזה על שנת ה-150 להסתלקות אדמו”ר הזקן להגברת הפצת מעיינות תורתו וכתוצאה מכך מתקיימות בכל רחבי תבל פעולות נרחבות בכיוון זה; עריכת תעמולה לפדות את בני ובנות ישראל שמאחרי מסך הברזל; הקמת קרן מיוחדת לסייע בהלוואות לנצרכים ובמיוחד למוסדות ומחנכים על טהרת הקודש.

שנת תשכ”ה – 1965: סלילת דרך חדשה בהבנת דרכו של רש”י בפרושו לתורה על פי “פשוטו של מקרא”, “ויינה של תורה” ומאז בכל שבת-קודש, בהתוועדות מבאר קטע מפרוש רש”י לפרשת השבוע; ייסוד שיכון חב”ד לוד.

שנת תשכ”ו – 1967: ייסוד “קרן חנה” שמטרתה לסייע לבנות ישראל להמשיך בלימודי הקודש שלהן; ייסוד בתי-ספר לבנות ומכונים ליהדות “בית-חנה” בארץ וברחבי העולם.

שנת תשכ”ז – 1967: מכריז שהשנה היא שנת הקהל; ייסוד ישיבה גדולה במלבורן, אוסטרליה. מכריז על “מבצע-תפילין” לזיכוי המוני בית ישראל במצוות תפילין להטלת פחד על אוייבינו; בימי המתח והחרדה שלפני פרוץ מלחמת ששת הימים, קרא הרבי להגביר את “מבצע-התפילין” כסגולה לניצחון והצלחה במלחמה. מבטיח בצורה ברורה ומוחלטת כי יהיה ניצחון גדול לחיילי צה”ל על אוייביהם, כפי שאכן התגשם באופן ניסי; קורא לנצל את ההתעוררות שבעקבות ניסי מלחמת ששת הימים, לקרב לבבות המוני בני-ישראל לתורה ומצוות, על ידי “מבצע תפילין” וזיכוי בשאר מצוות וכן עידוד וחינוך ילדי ישראל לאמונה. מאז ולתמיד “מבצע תפילין” על יד הכותל המערבי ששוחרר בחסדי ה’; פתיחה במאבק נגד החזרת ה”שטחים” (ששוחררו והוחזרו לידי בני ישראל במלחמת ששת הימים).

שנת תשכ”ח – 1968: הקמת ועד ציבורי להפעלת בית כנסת צמח צדק בירושלים העתיקה, לקיים בו מרכז לתורה, לחסידות ולהרבצת יהדות; מעורר על דבר החיוב של יהודי ארצות הברית לנצל השפעת המדינה על כל העולם בענייני חינוך.

שנת תשכ”ט – 1969: מעורר שכל כנס של רבים ישולב עם תורה וצדקה; מעורר אודות חיזוק שכונות שמתגוררים בהם יהודים; ייסוד שכונה חב”דית בקרית מלאכי.

שנת תש”ל – 1970: סיום את כתיבת ספר התורה המיוחד “לקבלת פני משיח צדקנו”; התחלת המאבק (בגלוי) נגד הגזרה האיומה של “מיהו יהודי”.

העשור השלישי תשל”א-תש”מ

שנת תשל”א – 1971: יוצא בקריאה “לכבוש את העולם על ידי לימוד התורה; ייסוד בדרום-אפריקה, סניף “המרכז לענייני חינוך” דבר שהביא להקמת רשת של מוסדות יהודיים לבנים וכן לבנות ברחבי דרום אפריקה.

שנת תשל”ב – 1972: ייסוד וועד שמטרתו הקמת 71 מוסדות תורה וצדקה וכך נוסדו “בתי חב”ד” חדשים במדינות רבות בעולם בכלל ובארצות הברית בפרט; מעורר על דבר הסיוע לעולים ממדינות גרוזיה ובוכרה; מעורר לזכות את עולי רוסיה במצוות פורים; מעורר על חינוך ילדי עולי רוסיא וסיוע מיוחד לעולים החדשים מרוסיא; יוצא בקריאה נגד גיוס נשי ובנות ישראל לצבא.

שנת תשל”ג – 1973: מעורר לייסד ספריות-קודש בכל רחבי-תבל. שכל בית יהודי יהיה “בית מלא ספרים”; מעורר לזכות יהודים הנמצאים בכל מקום שהם במצוות פורים; בקיץ יוצא בקריאה אודות השתדלות מיוחדת בחינוך תשב”ר בקשר למה שנאמר “מפי עוללים ויונקים יסדת עוז… להשבית אוייב ומתנקם”; מעורר לייסד קרנות גמילות חסדים רבים ככל האפשר; ייסוד קרית חב”ד צפת.

שנת תשל”ד – 1974: ייסוד ישיבה גדולה במיאמי רבתי, פלורידה; הכרזה על הקמת מוסדות חדשים; פתיחת תעמולה אודות המבצעים “תורה”, “מזוזה”, “מבצע צדקה” “בית-מלא ספרים” – “יבנה וחכמיה” “נרות שבת קודש ויום טוב”; מעורר שלכל חייל יהודי יהיה סידור, תהלים וקופת צדקה; מעורר על כינוס ילדים בחנוכה. מעורר על אחדות בני המשפחה סביב שולחן שבת; מתחיל עניין הפצת היהדות באמצעות ה”טנקים”.

שנת תשל”ה – 1975: פתיחה בתעמולה אודות המבצעים: “כשרות האכילה והשתיה”, “טהרת המשפחה”.

שנת תשל”ו – 1977: מעורר שוב אודות קבלת סמיכה לרבנות; ייסוד ישיבה גדולה בסיאטל, וושינגטון; שליחת שליחים לערי הקודש ירושלים וצפת; הכרזה על שנה זו “כשנת החינוך”; ייסוד ישיבה גדולה בניו-היבן, קונטיקט; מעורר לזכות גם את האסורים היהודים ב”מבצעים”; מבקש שכל ילד וילדה בישראל ישננו בעל-פה את ה”י”ב פסוקים ומאמרי חז”ל” שליקט; מעורר ללמוד ענייני “בית הבחירה” בימי בין המצרים; הכרזה אודות מבצע אהבת ישראל; מציע להנהיג בכל הבתי-כנסיות שיעורים בלימוד התורה, ולייסד קופות גמילות-חסדים.

שנת תשל”ז – 1977: ייסוד ישיבה גדולה בקראקס – ונצואלה; מציע לערוך “הקפות שניות” בעיר הקודש חברון ובירושלים העתיקה; מעורר לחדש את עניין ה”משפיעים” לאנשים (עשה לך רב) ו”משפיעות” לנשים, שמתפקידם לעורר את הלב והמוח לעבודת ה’.

שנת תשל”ח – 1978: מעורר שבכל עיר ועיר יקימו מוסד הקשור עם תורה ותפילה וכן מקווה-טהרה; מגביר את מאבקו נגד החזרת ה”שטחים” ונגד ההסכם האומלל של “קמפ דיויד”; ייסוד ישיבה גדולה “אור אלחנן לוס אנג’לס”, קליפורניה; שליחת שליחים נוספים לערי הקודש ירושלים וצפת; הורה להדפיס את ה”תניא” בכל מדינות העולם.

שנת תשל”ט – 1979: מעורר לייסד חברת-נשים לעורר על דבר שמירת “טהרת המשפחה”; עוסק בדבר הצלת ילדי פרס והסתדרותם בארצות הרווחה; ייסוד כולל אברכים במלבורן, אוסטרליה.

העשור הרביעי תשמ”א-תש”נ

שנת תש”מ – 1980: הכרזה אודות מבצע “והשיב לב אבות על (ידי) בנים”; ייסוד ישיבה גדולה בבואנוס-איירס – ארגנטינה; מבקש לערוך תהלוכות “ל”ג בעומר” לאחדות ישראל בכל רחבי-תבל; מעורר להביא לבית הכנסת בחג השבועות את ילדי ישראל אפילו הטף, לשמוע את “עשרת הדברות”; יציאה בקריאה על דבר העניין של “פרו ורבו” – ריבוי הילודה בישראל, ונלחם נגד “תיכנון המשפחה”; יציאה בקריאה לייסד כוללים לזקנים (כולל תפארת זקנים) לנשים (תפארת חכמת נשים) ולצעירים (תפארת בחורים).

שנת תשמ”א – 1981: מעורר שהשנה שנת הקהל – את האנשים והנשים והטף לעשות את כל דברי התורה הזאת; פונה בקריאה לילדי/ילדות ישראל שלפני גיל בר/בת מצוה להתאגד ב”צבאות השם” (בסיסמת: “ווי וואנט משיח נאו”); מעורר אודות שמחת בית השואבה בחג הסוכות; מעורר על דבר הדפסת מפתח עניינים לספרי דא”ח כ”ק אדמו”ר הזקן; ייסוד ישיבה גדולה ב”קזבלנקה” מרוקו; ייסוד כולל אברכים ב”מונטריאול”, קנדה; מסדר “סדר ברכת החמה – ע”פ מנהג חב”ד”;

יציאה בקריאה שכל ילד/וילדה בישראל שלפני גיל בר/בת מצוה יתאחדו ע”י (השתתפותם ב)כתיבת ספר תורה מיוחדת שתכתב עבורם בירושלים עה”ק; מעורר על דבר השתדלות מיוחדה בזה בנוגע לילדים/ות הנמצאים מאחורי מסך הברזל. וכן בנוגע – להכניסם ב”צבאות השם” באופן האפשרי שם. וכיון שכבר נגמרה ועשו סיום (ע”י כותל המערבי) דספר תורה הראשונה – להתחיל תיכף בכתיבת עוד ספר תורה; מרעיש נגד אלו שרוצים להפסיק ר”ל, כל עזר ליהודים הבאים ממדינות ש(הם) מאחורי מסך הברזל באם אינם עולים לארץ הקודש.

שנת תשמ”ב – 1982: יציאה בקריאה שכל בני ישראל אנשים ונשים יתאחדו “באחדות אמיתית ונצחית” ע”י קניית אות בספר התורה כללית שתכתב לזכותם – וכאו”א במנהגו (צורת האותיות דאשכנז, ספרד, תימן האריז”ל וכו’); מורה להנהלת ישיבת תומכי תמימים להתחיל בכתיבת ספר תורה עבור תלמידי (ותומכי) ישיבות “תומכי תמימים” ובני ביתם, וכן להנהלת “בית רבקה” כתיבת ס”ת עבור תלמידות (ותומכי) בתי ספר “בית רבקה” ובני ביתן; מעורר אשר מצוה זו היא סיום תרי”ג מצות שבתורה ויש המקשרים זה עם סיום וקץ הגלות;

מעורר על דבר השתדלות ובמדה יוצאה מן הכלל לגמרי ב”הפצת המעינות חוצה” ובמבצע חנוכה. ואשר בכמה ספרים שנת תשמ”ב היא שנת הקץ. ותא חזי עמא דבר אומר שהוא ר”ת: תהיה שנת ביאת משיח; מציע שיכתבו ספר תורה כללית מיוחדת, שתאחד את כל אנשי “צבא הגנה לישראל” – אנשי חיל דאה”ק; הורה להדפיס הוצאה מיוחדת של ספר התניא ושבסיומו יכלול צילומי כל השערים של ספרי התניא שנדפסו עד עתה; מעורר על דבר ההכרח לסיים את “מבצע שלום הגליל” (מלחמת לבנון) בהקדם, ושזה ימנע קרבנות נוספים מב’ הצדדים.

שנת תשמ”ג – 1983: פתיחת השנה בהכרזה שהשנה היא מאה שנה מהסתלקות כ”ק אדמו”ר המהר”ש שענינו והנהגתו היתה “לכתחילה אריבער”, ולכן כל עניני השנה צריכים להיות חדורים באופן של “לכתחילה אריבער”. וכן שהשנה היא תהיה שנת גאולת (גילוי) משיח; יציאה בקריאה להשפיע על אומות העולם – בני נח, שיקיימו ז’ מצות שלהם; הכרזה על “רגע של שתיקה” – “עין רואה ואוזן שומעת”, להנהיג זאת בכל בתי הספר בעולם ובתחילת הלימודים. ובהמשך לזה מציע שיחתמו על “עצומה” לגדולי ומנהיגי האומה האמריקנית (ועל דרך זה לכל שאר האומות) אודות גודל הנחיצות שבזה, וכן אודות נחיצות עזרה כלכלית-ממשלתית לבתי ספר דתיים.

שנת תשד”מ – 1984: פתיחת את השנה בהכרזה שהשנה היא תהי’ שנת דברי משיח; מעורר – בקשר למצב העולם – על דבר הוספה בתפלה ובקשה, על ידיד זה שכל אחד ואחת (בלי הפרש באיזה נוסח הוא מתפלל) יאמר לפני התפלה (בשחרית) “הריני מקבל עלי מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך”, ולאחרי כל תפלה מהג’ תפלות “אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך”; מעורר שמן הראוי להשתדל שילדי ישראל בגיל החינוך יבואו במגע רק עם צעצועים בדמות בעלי חיים טהורים ולא להיפך. וכן בנוגע להוצאה לאור של חוברת וכיוצא בזה שיש בהם ציורים ותמונות של בע”ח – להשתדל שישתמשו בציורים של בע”ח טהורים דוקא;

ייסוד ישיבה גדולה ב”יוהנסבורג” דרום אפריקה; הורה להדפיס את ספר התניא בכל עיר ועיירה שיש בה יהודים (שלא נדפס שם ע”ע); מעורר שכל אחד ואחת מבני ישראל בכחו ובחובתו לתבוע כביכול מהקב”ה גאולה האמיתית והשלימה ע”י משיח צדקנו תיכף ומיד; הורה להדפיס הוצאה מיוחדת של ספר התניא ושבסיומו יכלול צילומי כל השערים של ספרי התניא שנדפסו עד עתה; מציע שכל אחד יקבע שיעור יומי בספר משנה תורה – יד החזקה – להרמב”ם, שעל ידי זה מתאחדים כל בני ישראל בלימוד הכולל את התורה כולה.

שנת תשמ”ה – 1985: הכרזה שהשנה הוא השנה תהא שנת מלך המשיח; מעורר שנשים ובנות הן מישראל והן (להבדיל) מאומות העולם יצאו בקריאה רמה שיונהג בהקדם הכי אפשרי “רגע של שתיקה”; מעורר אשר יעשו חגיגות של “סיום” לרגלי “סיום” לימוד הרמב”ם (ג’ פרקים בכל יום) ותיכף אחרי כן להתחיל לימוד דמחזור שני; קורא את בית הכנסת שלו בשם “בית אגודת חסידי חב”ד אהל יוסף יצחק ליובאוויטש”. וכן מורה אשר בשם זה ינקב בנין “כולל אברכים” שע”י המזכירות שלו; מעורר שיבנו בארץ הקדש מוסד מיוחד על שם “בית אהל יוסף יצחק ליובאוויטש”; מעורר על דבר צורך הרשמת הילדים/ות במחנות קיץ הכשרים. ולאחרי חדשי הקיץ, לרושמם בבתי הפר הכשרים [ומעורר זה בכל שנה ושנה]; מציע שבכל הזדמנות של אמירת תהלים ישלבו גם נתינת צדקה;

שנת תשמ”ו – 1986: מעורר לפרסם על דבר דברים האמורים בספרים אודות הקיווי והדרישה לביאת משיח צדקנו על ידי זה שכל אחד ישלח מכתב (שבו יצטט מהספרים) לעשרה מישראל ולהציע לו ולבקש ממנו לשלוח העתק כזה לעוד עשרה מישראל וכן הלאה; מעורר אשר יגדילו מרץ בג’ ענינים הכללים: 1) הפעולות עם זקני ישראל. 2) הפעולות עם ילדי/ות ישראל. 3) הפעולות עם שאר בני ישראל בגילים שבין הילדים והזקנים. לייסד “בתי חב”ד” בכל מקום ומקום. ובמקומות שישנם כבר “בתי חב”ד” – להרחיבם עוד יותר. להגביר חיל בהפצת המעינות חוצה – ע”י הדפסת ספר התניא בכל המקומות שבהם לא נדפס עדיין. וכן בהנוגע להפצת כל כתבי החסידות כולל – הדפסת כתבים שעד עתה לא יצאו לאור בדפוס; מעורר אשר ידפיסו כל הדוחו”ת אודות הפעולות בג’ ענינים הכלליים הנ”ל; מעורר אשר יערכו את “חגיגות הסיום” דמחזור שני דלימוד הרמב”ם באופן ד”כפליים לתושיה” לגבי חגיגות הסיום דמחזור ראשון. הרבי מציע שידפיסו את מאמרי הנואמים בדפוס;

ביום הבהיר י”א ניסן תשמ”ו מתחיל הרבי לחלק דולרים לצדקה לכל אחד ואחת, ומני אז מחלק דולרים בכל יום ראשון בשבוע; מעורר אשר בכל מקום ומקום שבו ישנו ה”צבאות השם” ינצלו את ימי ההכנה לזמן מתן תורתינו ע”י ההוספה בכל עניני תורה ומצותיה ובמיוחד – הוספה באהבת ישראל ואחדות ישראל; מעורר אשר כל ישראל “אנשים נשים וטף” יתאספו להתוועדות רעים – אנשים לחוד ונשים לחוד על מנת לאחד את כל ישראל מתוך אהבת ישראל ואחדות ישראל; מעורר אשר בימי “בין המצרים” בכלל ובפרטי פרטיות החל מהשבת שלפני תשעה באב יש להוסיף ביתר שאת וביתר עז ב(ציון) במשפט (תפדה): היינו לימוד הלכות בתורה בכלל ובמיוחד הלכות בית הבחירה. (ושביה) בצדקה: הוספה בנתינת הצדקה יותר מכפי הרגילות.

מציע: 1) בקשר לתלמידי הישיבות – מזמן לזמן יתקיימו “בחינות” לבחון את רמת הלימוד והידיעה שבתורה. 2) בקשר לבעלי עסקים – אשר כל אחד ואחת מישראל אנשים נשים וטף יקיימו את הוראת המשנה “עשה לך רב” ומזמן לזמן יבואו אליו כדי לעמוד ל”מבחן” בנוגע למעמדם ומצבם בעבודת ה’; מעורר אשר בהתאם לשנה הבאה (תשמ”ז) היא שנת השמיטה, מצוה לפרסם בכל מקום ומקום אודות התקנה דעשיית פרוזבול לפני ראש השנה של שביעית. מציע שטוב ונכון לעשות את הפורזבול מיד אחר התרת נדרים; מעורר אשר ראוי ונכון שבכל מקום ומקום יערכו התוועדויות “בימי סגולה” (ט”ו אלול-ח”י אלול) עבור כל אחינו בני ישראל, והדגשה מיוחדת יהיה בנוגע לחיזוק האמונה בביאת המשיח. ובמקומות אשר מסיבות לא יספיקו לערוך התוועדויות אלו לפני ח”י אלול – ישלימו זאת לאחרי ח”י אלול, בסמיכות הכי אפשרי ובאופן ד”כפליים לתושי'”.

שנת תשמ”ז – 1987: הכרזה שהשנה היא תהא זו שנת משיח; מעורר אודות הקמת בתי חב”ד (והוא בית: תורה, תפלה וגמ”ח) בכל מקום ומקום, ואשר הוא (בנקל יותר) על ידי ההקדמה דהקמת בית חב”ד דכל אחד ואחת (הן אנשים הן נשים וטף) בביתו הפרטי; פונה לכל ילד וילדה “בבקשה כפולה אל כל אחד מכם, ילד וילדה, לעשות מן החדר שלכם, המטה, השולחן וכו’ –”בית” של תורה, תפלה וגמילות חסדים: ללמוד בו כל יום תורה, לומר תפלה להשם, לתת צדקה בקופת-צדקה (לבד משבת ויום טוב), וכיוצא בזה. ולכל אחד מכם יהיה סידור (תפלה) משלו, חומר (או ספר אחר של תתורה) משלו, וכן להבדיל, קופת-צדקה משלו. [ולרשום – על הדף שלפני התחלת הסידור או הספר – “להשם הארץ ומלואה” (או בראשי-תיבות: “לה”ו”) ואת השם שלו, כמנהג ישראל. ואם אפשר – גם על קופת-הצדקה]”;

מעורר ע”ד ההשתדלות בהפצת המעינות חוצה על ידי ההשתדלות בענין החינוך לקטנים בשנים וקטנים בידיעה. והוא ע”י הקמת (והרחבת) מוסדות חינוך; מעורר אשר בכל מקום ומקום שגם כאשר היולדת והולד נמצאים בבית הרפואה, יש להשתדל לתלות בחדר היולדת ובחדר הולד (או על המטה) “שיר המעלות” וכיו”ב; מעורר שיאמרו נוסח הפרוזבול גם בסיום שנה השביעית; ביום ה’ טבת תשמ”ז פסק “בית המשפט הפדרלי”, כחלק ממשפט הספרים גלוי לעיני כל העמים שכלשון הרבנית חיה מושקא ע”ה – “הרבי והספרים שייכים לחסידים”;

שנת תשמ”ח – 1988: מכריז שראשי התבות של השנה: תהא שנת חרות משיח; מעורר על הדבר שכל אחד ואחת אנשים נשים וטף ישתתפו בפעולות “שנת הקהל” במשך שנה זו (שנת הקהל) ע”י שכל אחד ואחת יאספו בני ובנות ישראל שבסביבתם ויעוררו אותם לתורה ויראת שמים. ופעם בחדש יודיע כל אחד ואחת (למקום מרכזי) פרטי פעולתם; מעורר אשר בעת הכינוסים הכללים בהאו”ם ינאם איש דתי בשם תורת ה’ דברי בורא העולם אשר בתורתו; מעורר בכל הלילות של חג הסוכות על דבר שמחת בית השואבה בכל הלילות ובשנה זו במיוחד גם הדגשת מצות הקהל; מעורר על דבר הדגשת מצות הקהל ושמחה (שנת “תשמח”) שתהיינה כל השנה כולה; מעורר אשר בהתאם שהשנה הוא מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים להולדת כ”ק אדמו”ר הרש”ב נ”ע יעשו התוועדויות וכן ילמדו תורתו (של בעל יום ההולדת) במשך חלק של המעת לעת של יום הולדתו (כ’ חשוון תרכ”א);

במוצאי כ’ חשוון, מחלק הרבי לכל אחד ואחת (כולל ילדים מבן י”ב שנה וילדות מבת י”א שנה ומעלה) מאמר “החלצו רנ”ט”; בכ”ה חשוון תשמ”ח, נתאשר (אחרי הערעור) ה”דידן נצח” באופן גלוי לעיני כל העמים (בבית המשפט הפדרלי) בנוגע לספרי וכתבי רבותינו נשיאינו שבספרית ליובאוויטש (ובסמיכות לזה (ביום כ”ז חשוון תשמ”ח) נתבשרו שהספרים יכולים לחזור למקומם) וביום ב’ כסלו תשמ”ח הוחזרו הספרים לספריית ליובאוויטש ומיד הורה להדפיס הספר “דרך אמונה” ומבאר קטע ממנו בהתוועדות של שבת קודש הסמוך; ביום הבהיר ר”ח כסלו מחלק הרבי מאמר שלו ד”ה ושבתי בשלום אל בית אבי וגו’ ה’תשל”ח לכל אחד ואחת מהשלוחים והשלוחות, בצירוף שטר של דולר לצדקה;

מעורר שכל ילד/ה ידליק נרות חנוכה בפתח חדרו (“בית מקדש” פרטי) ושכל אחד ואחת יקיים מנהג נתינת “דמי חנוכה” בכל ימי חנוכה ובליל נר הרביעי או החמישי יתנו כפליים או ג’ פעמים ככה; בתור “פרסומי ניסא” נואם הרבי בכל הלילות של חנוכה על דבר פרשת קריאת היום – נשיא המקריב באותו היום; מעורר שבכל מקום ומקום שהקימו ויקימו בית צבורי לתורה תפלה וצדקה וכיוצא בזה – יש להשתדל שנוסף לספרים המוכרחים יהיו עוד הרבה ספרים “בית מלא ספרים”, שבכל מקצועות התורה; יוצא בקריאה שמבקשים מרבנים מחברי ספרים, והמוציאים לאור שיואילו מטובם לשלוח העתק בתור שורה לספריה הגדולה של אגודת חסידי חב”ד וכן מבקשים מאספני הספרים שיש ברשותם ספרים מיוחדים שאין זקוקים להם ללימוד – לתרמם לספריה הנ”ל. ובזה הכוונה לכל סוגי ספרים אף שהם בניגוד לתורה;

מציע שראוי ונכון ביותר להנהיג בכל מקום ומקום – שכאשר יהודים נועדים יחדיו, ישתדלו גם בטובתו של יהודי נוסף החל ממצות צדקה על ידי זה שנותנים איש לרעהו שליחות מצוה לצדקה; מעורר לנצל יום חמשה עשר בשבט להקהיל אנשים נשים וטף כדי להוסיף עוד יותר בכל עניני תורה ומצותיה כולל ובמיוחד – הוספה ושלימות בהליכה בדרכיו ואורחותיו של בעל ההילולא די’ שבט – כ”ק אדמו”ר הריי”צ;

ביום רביעי, כ”ב שבט תשמ”ח (10 בפברואר 1988) נפטרה הרבנית חיה מושקא, לאחר מחלה קצרה. באותו יום ייסד הרבי את קרן חמ”ש על שמה. בנוסף הרבי מעורר על דבר הזריזות דהקמת מוסדות על שמה; מעורר שמצות ניחום אבלים מתחלת כבר ביום א’ דימי השבעה; מורה שביום ז’ אדר יעשו התוועדויות חסידים בכל מקום שאפשרי; מעורר שנשי ובנות ישראל תתאחדו אחדות אמיתית על מנת לחזק קיום התורה והמצות; מורה לעשות התוועדות גדולה “ברוב עם” בימי הפורים; חר ה”שלשים” להתסלקות הרבנית הצדקנית נ”ע – מתחיל התוועדות בכל שבת קדש (והרבי מגיה את השיחות של ההתוועדות מדי שבוע); יוצא בקול קורא אשר כדאי ונכון ביותר לפרסם אשר ביום ההולדת יוסיפו בתורה תפלה צדקה והוספה – שכל אחד ואחד (הן אנשים הן נשים והן טף ועד לקטני קטנים) יעשה ביום ההולדת התוועדות של שמחה ביחד עם בני ביתו או חבריו וידידיו;

מעורר שביום י”ג ניסן (יום ההילולא של אדמו”ר הצ”צ) יעשה כל אחד קביעות מיוחדת בלימוד תורתו של אדמו”ר הצ”צ ויוסיף בנתינת הצדקה; מעורר לנצל יום י”ד ניסן – יום הולדת הרמב”ם – מתוך “רעש” דקדושה בכל מקום ומקום להוסיף עוד יותר בכל עניני יהדות תורה ומצותיה כולל ובמיוחד – בנוגע ללימוד תורתו של הרמב”ם ע”י עריכת “כינוסי הקהל” בזמן האפשרי; נואם בכל הלילות דחג הפסח בענינא דיומא ובסגנון מובן גם לקטנים וקטנות. מעורר שבחזרת דא”ח (בבתי כנסיות) יוכלל (גם) אימרה דתורת אדמו”ר הזקן; מתחיל לבאר בכל התוועדות של שבת קודש, פירוש רש”י הראשונה שבפרשת השבוע (ומשנה הראשונה בפרק דאבות דאותו השבת קודש, בשבתות בין חג הפסח וראש השנה), וכל השיעורים הקבועים בעת ההתוועדות על פי הוראת התורה “והחי יתן אל לבו”; מעורר שבכל אחד ואחת צריך להיות: א) לימוד התורה באופן ד”תורתו אומנתו”. ב) בכל דרכיך דעהו.

מציע שבימי הכנה לזמן מתן תורתנו ילמדו המאמר ד”ה בחודש השלישי גו’ (בתורה אור פ’ יתרו); מעורר שהנשים תעשינה התוועדות בתור הכנה לזמן מתן תורתנו; יוצא בקריאה שכל אחד ישתדל ויפעל כפי יכולתו שינתן חינוך תורני לכל אחד ואחת מילדי ישראל שיחיו; מעורר על דבר הכנות מתאימות – בימים שלפני זה – לימי הגאולה יב י”ג תמוז.

שנת תשמ”ט – 1989: הכרזה שפרט השנה הוא ראשי תבות: תהא שנת משיח טובה ו”שנת הילד והילדה”. וכמו כן מכריז ששם השנה היא “השנה תהא שנת מעשים טובים”; מורה – בתור הוראת שעה – לבחור בבחירות שבארץ הקודש למפלגת “אגודת ישראל” (ג); מציע שביום כ’ מרחשוון (יום הולדת כ”ק אדמו”ר הרש”ב נ”ע) יכנס כל אחד ואחד לשעה קלה במוסד של ישיבת “תומכי תמימים” ולעסוק בלימוד תורתו ולהתפלל שם ולתת צדקה עבור מוסדותיו של בעל יום ההולדת; מעורר שהחל מראש חדש כסלו (עד סיום החדש) יוסיפו בכל יום בלימוד תורת רבותינו נשיאנו והפצתם; מעורר לארגן התוועדויות במועדים החסידיים דחודש כסלו (החל מיו”ד כסלו); מעורר (בי”ט כסלו) ע”ד לימוד לוח היום יום בכל יום ויום; מעורר לערוך “סיומי הרמב”ם” ביום ההילולא שלו (כ’ טבת);

מכריז אשר השנה היא שנת הארבעים להסתלקות-הילולא של כ”ק אדמו”ר הריי”צ ואשר ביום ההילולא שלו מתגלה “לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע” ואז “קאי איניש אדעתי’ דרבי'”; בקשר ליום היארצייט-הילולא הראשון של הרבנית חיה מושקא הרבי מעורר שיהיה “זרעה בחיים” (שאז “היא בחיים”) ע”י שקוראים לילדה בשמה, ומחנכים אותה ברוחה; מציע שבלימוד פרשיות תרומה-תשא, כדאי ונכון שנוסף על הלימוד חלק מהפרשה, ילמדו גם מפירושי חז”ל בתורה שבעל פה; מעורר לערוך סיום “ברוב עם” אחר כל ספר שבמשנה תורה להרמב”ם; נואם בענינא דיומא לפני צאת ה”תהלוכה” (בחג הפסח וחג השבועות) לשכונות אחרות לשמח את היהודים בשמחת החג; מעורר שיערכו “כינוסי תורה, בכל מקום ב”אסרו חג”;

מורה להדפיס ספרי חסידות באותיות מרובעות (כולל גם אלו שנדפסו עד עתה באותיות אחרות) וכן מציע לכל מדפיסי הספרים; בקשר למלאות מאתיים שנה להולדת כ”ק אדמו”ר הצמח צדק מורה הרבי להדפיס הוצאה מיוחדת של ספר “קיצורים והערות לתניא” לאדמו”ר הצ”צ, ובאור לערב ראש השנה – יום ההולדת שלו – מחלק לאנשים נשים וטף (בצירוף שטר של דולר לצדקה).

העשור החמישי מתשנ”א

שנת תש”נ – 1990: הכרזה שהשנה הוא ראשי תבות: השנה תהא שנת ניסים; מורה להדפיס הוצאה מיוחדת (בעטיפה צבעונית) של מאמר ד”ה ושאבתם – לאדמו”ר הצ”צ, ומחלקה לכל אחד ואחד במעטפה בצירוף “לעקאח”, מכתב כללי דוא”ו תשרי, ושטר של דולר לצדקה; מעורר להקהיל קהילות ביום השבת וללמוד בפרשת השבוע, כולל גם בתורת כ”ק אדמו”ר הצמח צדק (אור התורה) על הפרשה; מעורר להנהיג (על כל פנים – בערב שבת קודש) שמנהל כל מוסד חינוך יחלק “שליחות מצוה לצדקה” לכל תלמידי ועובדי המוסד ועל ידי זה יעורר את התלמידים/ות לתת צדקה;

מודיע שה-“מהפכות” קיצוניות המתרחשים בכמה מדינות גדולות בעולם – בשקט ובמנוחה, מעידים שנמצאים ברגעים האחרונים של הגלות; מורה להוציא לאור קובץ מיוחד של “כינוס השלוחים העולמי”; מעורר לנצל זמן החופש בבתי-ספר ממלכתיים (באמצע השנה) להוספה בלימוד התורה וקיום המצוות; ביום ה’ של חנוכה ערך הרבי כינוס עולמי (באמצעות הלויין) לילדי ישראל מה’ מדינות: ארץ הקודש, רוסיה, לונדון, פאריז וארצות הברית;

ביום שלישי “שהוכפל בו כי טוב”, י”ט טבת תש”נ – נגמר ה”דידן נצח” באופן גלוי לעיני כל העמים בבית המשפט הפדרלי – בנוגע לספרי וכתבי רבותינו נשיאנו שבספריית ליובאוויטש שהתחיל בה’ טבת תשמ”ז; מתחיל הרחבת בנין הספריה של “אגודת חסידי חב”ד”; מעורר שלרגל מלאת “ארבעים שנה” (משנת תש”י) – יקימו מוסדות חדשים במספר “ארבעים” ומכריז שישתתף מ”קופת רבינו” למוסדות אלו וגם למוסודת הקיימים כבר – בסכום של “ארבעים”; מורה שבקשר ליו”ד שבט – ארבעים שנה, ישלימו הקמת “אלף” מוסדות חב”ד ברחבי העולם;

מורה להדפיס הוצאה מיוחדת של “ספר התניא” (מוגדל) לרגל מלאת “ארבעים שנה” וביום יו”ד שבט מחלקו לאנשים נשים וטף (בצירוף דולר לצדקה); בקשר ליום היארצייט-הילולא של הרבנית חיה מושקא בכ”ב שבט תשמ”ח, מעורר על דבר הקמת מוסדות-חינוך חדשים לבנות, וכן נתינת צדקה כמנין שמה של הרבנית הצדקנית נ”ע (470).

בקשר ל”יובל” שנים להעברת מרכז חסידות חב”ד לחצי כדור התחתון מעורר הרבי “להוסיף ביתר שאת ויתר עוז בהפצת התורה בכלל והפצת המעינות חוצה בפרט בכל מקום ומקום בכל קצוי תבל”; מעורר לערוך שלש התוועדויות בקשר לימי הפורים; מורה להדפיס “קונטרס י”א ניסן” בהוצאה מיוחד (בכריכה צבעונית), הכולל מאמר ד”ה כי ישאלך בנך ה’תשל”ח, ומחלקו ביום הבהיר י”א ניסן לאנשים נשים וטף (בצירוף דולר לצדקה); כדי להוסיף בברכתם ובשלוותם ובבטחונם של כל בני ישראל בכל מקום שהם שליט”א, יוצא הרבי ב”קול קורא” שכל אחד ואחת מישראל אנשים נשים וטף יוסיפו בלימוד התורה; בתפילה – באמירת ג’ מזמורי תהילים כולל גם מזמור האחרון; בצדקה – ליתן מהוצאות של מזון (שתים או) שלש סעודות עבור החזקת לומדי או מוסדות תורה;

מעורר שכל אחד ואחד יעשה התלוי בו על ידי הכנות מתאימות שבכל מקום ומקום שנמצאים יהודים, שיחגגו את יום ה”ל”ג בעומר” בשמחה גדולה על ידי עריכת התוועדות או תהלוכה של ילדים ו”ברוב עם הדרת מלך”; מעורר ע”ד החיוב דנשים בתלמוד תורה, ובחינוך הילדים. ובהנוגע לימוד התורה דהנשים עצמן – להוסיף בשיעורי תורה ומתחיל מהענינים שהלימוד בהן הוא נקל יותר כמו לימוד “עין יעקב” (אגדות שבתורה);

מצהיר שבקיום מצות הצדקה ויושר בעולם ישקטו רעידות האדמה בעולם; מורה להדפיס מטבעות מיוחדות מכסף בתור “מזכרת” מ”תהלוכות ל”ג בעומר – תש”נ”, ומחלקם בעת התהלוכה (ע”י מדריכים והטנקיסטים) לאנשים נשים וטף [על המטבע – מצד אחד: תמונת ביהכ”נ וביהמ”ד ליובאוויטש – 770. ומסביב המילים “הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. שנת הארבעים. שנת נסים”. ומצד שני: תמונת מדורת ל”ג בעומר, בציון התאריך “ל”ג בעומר ה’תש”נ” בלה”ק ובאנגלית, ו”יום הילולא דרשב”י”]; יוצא ב”קול קורא” בענין שהוא צו ודרישת השעה – שבנוסף על שיעורי התורה שיש לכל אחד ואחד עד עתה – שכל אחד ואחד ישתדל גם לייסד שיעור בתורה ללמד אחרים ומה טוב ללמד לעשרה מישראל ועד ל”תלמידים הרבה”. ולהוסיף ולהדגיש – ששייך לכאו”א מישראל וגם נשים וטף כל חד לפום שיעורא דילי’;

מעורר שכל אחד ואחד יהיה “מגיד שיעור” בלימוד התורה ברבים – בעשרה, בשלשה או בשנים; מציע שבכל ראש חודש יתאספו יהודים יחד בכל מקום לעשות התוועדות, וכדאי לקשר זה עם נתינת הצדקה. *לרגל מלאות ק”י שנה להולדת כ”ק אדמו”ר הריי”צ נ”ע (י”ב תמוז תר”מ – תש”נ), ומלאות ס”ג שנה לגאולתו (י”ג תמוז תרפ”ז – תש”נ), מעורר הרבי להוסיף בנתינת הצדקה במספר של “קי”, ו”סג”; מורה לפרסם הוראת חז”ל דמט”ו באב ואילך “דמוסיף לילות על הימים בתורה יוסיף חיים על חייו”; מעורר להוסיף בחודש אלול בלימוד התורה, ובפרט ע”י הוספת שיעורי תורה ברבים ובנתינת הצדקה ולהוסיף בקביעות שיעורי לימוד תינוקות של בית רבן; ביום שלישי שהוכפל בו כי טוב, ג’ דסליחות, (כ”ד אלול) נתבשרו על גמר ה”דידן נצח” בקשר לספרי וכתבי רבותינו נשיאנו שבספריית ליובאוויטש. ובו ביום הגיעו הספרים האחרונים (והוחזרו להיכלו הק’ של כ”ק אדמו”ר מהוריי”צ נ”ע). ובקשר לזה הורה שיפתחו את היכלו ק’ ע”מ להתפלל בימי ראש השנה;

בשלהי השנה כאשר עמדו בני ישראל שבארץ-הקודש תחת איומי העריץ העיראקי מכריז הרבי שליט”א מלך המשיח כי אין ממה לדאוג ולפחד כהבטחת תורתנו על יושבי הארץ ומורה לכל הפונים לנסוע לארץ-הקודש דווקא! הרבי חוזר ומחזק ומעודד רוחם של בני-ישראל שאין ממה לחשוש ולהתפעל, למרות הבילבול והמבוכה שבעולם עקב מאורעות המפרץ תנש”א – 1991 הרבי חוזר ומחזק ומעודד רוחם של בני-ישראל שאין ממה לחשוש ולהתפעל, למרות הבילבול והמבוכה שבעולם עקב מאורעות המפרץ; קורא לפרסם את המדרש “שנה שמלך המשיח נגלה בו, כל מלכי אומות העולם מתגרים זה בזה וכו’ “בני אל תתייראו כל מה שעשיתי… בשבילכם… הגיע זמן גאולתכם”!; וכן “בשעה שמלך המשיח בא עומד על גג בית המקדש ומשמיע לישראל: “ענווים, הגיע זמן גאולתכם” וממשיך ומרגיע את האומה במשך כל “מלחמת המפרץ”;

שנת תנש”א – 1991: מכריז כי ראשי התבות של שנה זו הם: תהא שנת אראנו נפלאות; מעורר על דבר תיקון הפירצה של נסיעת אשה ובת ישראל עם נהג גבר (במונית – “טעקסי”); במוצאי כ”ף מרחשון מחלק הרבי “קונטרס עץ החיים” לכאו”א בצירוף דולר לצדקה; בליל כ”ה מרחשון מחלק הרבי מאמר “אנכי מגן לך – תרע”ח” לכאו”א, בצירוף דולר לצדקה; הרבי מורה להרגיל בני/ובנות ישראל באמירת מאה ברכות בכל יום;

בקשר לכינוס השלוחים העולמי, מציע הרבי להוציא לאור “ספר השלוחים” שיכלול בתוכו רשימות השמות ותמונות שלהם ושל בני ביתם שיחיו; בי”ט כסלו מחלק הרבי הוצאה חדשה ומוגדלת של ספר התניא בצירוף דולר לצדקה; בנר ג’ דחנוכה מחלק הרבי לכאו”א מטבע של דולר מיוחד בתור דמי חנוכה (בכיס מיוחד, עליו מודפס “חנוכה ה’תנש”א”); מעורר שבהמשך לנתינת דמי חנוכה, יוסיפו גם בנתינת הצדקה למוסדות או עזר ליחידים, ושיהיה נתינת הצדקה בכל יום בשנה, כולל – יום השבת קודש על ידי נתינת אכילה ושתיה או על ידי דיבור טוב;

בקשר לכ’ טבת, יום ההילולא של הרמב”ם, מעורר הרבי לערוך התוועדויות חסידויות בכל מקום; ביו”ד שבט מחלק הרבי מאמר “ברוך שעשה ניסים – תרס”ד” בצירוף עם דולר לצדקה; מעורר לערוך “סדרי פסח” ציבוריים בב’ הלילות של חג הפסח; בליל כ”ח ניסן מכריז שכל יהודי, אנשים נשים וטף יש לו אחריות להוסיף בעבודתו להביא את משיח צדקנו בפועל ממש. כדי לפעול התגלות וביאת המשיח תיכף ומיד – על כאו”א להוסיף בלימוד התורה בעניני משיח וגאולה – ומה טוב שהלימוד יהיה בעשרה. ועוד ועיקר –כפשוט – להוסיף בקיום המצוות בהידור ובמיוחד בההידור במצות הצדקה שמקרבת את הגאולה. וכל זה מתוך צפיה ותשוקה חזקה לגאולה. כהנ”ל [אינו רק בתור “סגולה” למהר ולקרב ביאת המשיח, אלא] גם ובעיקר להתחיל “לחיות עם הזמן” בעניני משיח וגאולה. כך התפשט הדבר מיד, בכל תפוצות ישראל בעולם והחלו לקיים בכל יום ויום שיעורים בתורה שבכתב ובעל פה, ובפנימיות התורה בענייני הגאולה; בט”ו אייר (תענית “בה”ב”) מחלק הרבי לכאו”א (אחרי תפילת ערבית) “דבר מלכות” שנדפס בהוצא מיוחדת ומכיל בתוכו ארבע משיחותיו ביאוריו ברמב”ם הל’ מלכים (“הלכות מלך המשיח”) בנושא גאולה בצירףו שטר של דולר לצדקה.

בל”ג בעומר מחלק הרבי מטבע מיוחדת (בקשר לב’ אייר) – עליו מודפס מצד אחד ב’ אייר, תפארת שבתפארת ה’תנש”א, ותמונת בית אגודת חסידי חב”ד – 770 ומצד השני “יום הולדת כ”ק אדמו”ר מהר”ש נ”ע ב’ אייר תקצ”ד י”ג תשרי תרמ”ג”, ומסביב פתגמו המפורסם “און איך זאג לכתחילה אריבער”, וכן “שנת הצדי”ק, שנת אראנו נפלאות”; מעורר לחזק את המנהג דאמירת פרקי אבות במשך שבתות הקיץ וללמוד בעיון על כל פנים משנה אחת; מעורר שכאו”א השייך, יכתוב ויוציא לאור חידושי תורה להגדיל תורה ולהאדירה; ביום הבהיר “כ”ח סיון” – יובל החמישים לבואו “איש וביתו” לארה”ב – חצי כדור התחתון, מחלק הרבי לכאו”א “קובץ כ”ח סיון – יובל שנים” בצירוף דולר לצדקה. *בעמדנו קרוב לפני הגאולה, ועל פי פתגם אדמו”ר הצ”צ “מאך דא ארץ ישראל” מעורר הרבי שכאו”א יעשה מ”חלקו” בעולם (במובן הזמן והמקום) ל”ארץ ישראל”;

מעורר לפרסם אצל עצמו ואצל כאו”א שצריכים לקבל על עצמם את ההוראות ועצות ד”שופטייך” ו”יועצייך” שבדורנו – מאן מלכי רבנן בכלל, ובפרט נשיא דורנו – שופט דורנו יועץ דורנו ונביא דורנו; מעורר לפרסם בכל מקום שנוסף לכך שכל בית צריך להיות בית תורה תפלה וגמ”ח צ”ל כל בית מעין ודוגמת ישיבת “תומכי תמימים” ע”י לימוד החסידות.

שנת תשנ”ב – 1992: מכריז שראשי תבות השנה הם: תהא שנת נפלאות בכל; לאור המצאת דברים חדשים במדע, מעורר הרבי שצו השעה הוא בעסק פענוחם ובירורם כפי שהם בהלכות שבתורה; לאור ההכנה לביאת משיח צדקנו, מעורר הרבי על דבר הוספה בזהירות והידור בקידוש לבנה “שהם עתידים להתחדש כמותה” ושזה יוסיף בבריאות הגוף בפשטות “ובקשו את . . דוד מלכם”; מורה שבתור הקדמה לכיבוש ארץ קיני קניזי וקדמוני לעתיד לבוא בגשמיות, כדאי שילמדו אודות ענינם ברוחנית – עבודת ג’ המוחין (= חב”ד) – כמו שכתוב בדרושי חסידות;

מודיע שבימנו אלו כבר נתבטלו כל המניעות והעיכובים וכיון שכן ישנה לא רק המציאות דמשיח אלא גם ההתגלות דמשיח, ועכשיו צריכים רק לקבל פני משיח צדקנו בפועל ממש; בכ”ף חשוון מחלק הרבי לכאו”א מאמר שלו “קונטרס – כ”ף מ”ח – תשנ”ב” בצירוף דולר לצדקה; בכ”ז מר חשוון – מחלק הרבי לכאו”א “קונטרס סיום והכנסת ס”ת” בצירוף שתי דולר לצדקה ופרוסת “לעקאח” (בקשר לסיום ס”ת לזכות ולע”נ הרבנית חיה מושקא נ”ע);

מכריז שעתה עומדים במצב שצריכים רק לפתוח את העינים כדבעי, ואזי רואים שהכל כבר מוכן להגאולה, ולכן העבודה דעתה הוא להביא ההתגלות בפועל בעולם; בטו”ב כסלו – מחלק הרבי לכאו”א “קונטרס דרושי חתונה – תרפ”ט” (בקשר עם יום החתונה בי”ד כסלו תרפ”ט), בצירוף שתי דולר לצדקה; מורה שדבר נכון הוא לעסוק בענין “פרסומי ניסא” לפרסם אצל עצמו ואצל הזולת, ובכל מקום ומקום – את הניסים שהקב”ה עושה עמנו מתוך ידיעה שבזה קשורה גאולה האמיתית והשלימה; בזאת חנוכה והמשכו במוצאי זאת חנוכה – מחלק הרבי לכאו”א מטבע מיוחדת של דולר בצירוף שטר של דולר בתור דמי חנוכה “חנוכה געלט” (בכיס מיוחד עליו מודפס “חנוכה תשנ”ב”); מעורר שהחל מיום שבת קודש מברכים החודש שבט, יערכו התוועדויות לעורר ולחזק איש את רעהו בכל הענינים, ובמיוחד בזירוז והבאת גאולה האמיתית והשלימה;

בקשר למצב הבריאות של שלילת הדבור של כ”ק אדמו”ר הריי”צ, מעורר הרבי ללמוד תורתו בדיבור בפה דוקא ושעל ידי זה יתמלא המניעה ועיכוב אצל נשיא דורנו; ביו”ד שבט – מחלק הרבי לכאו”א “קובץ מאמרים – תרפ”ב” בצירוף דולר לצדקה; מורה בכשר לענין התפילה שיהיה מתוך שירה; מעורר לבטל לגמרי הקס”ד והדיבור על דבר מסירת שטחים בארץ ישראל שבידינו לאומות העולם, אף לא שעל אחד, אלא לשמור על שלימות הארץ. *בכ”ב שבט – מחלק הרבי לכאו”א “קובץ כ”ב שבט – תשנ”ב” בצירוף שטר של חמ”ש דולר לצדקה ופרוסת “לעקאח”;

מודיע שבימינו אלו נתקיימה הנבואה ד”וכתתו חרבותם לאתים”; מעורר שכאו”א יוסיף בכל עניני שמחה הן בהנוגע לעצמו והן בהנוגע להזולת, ולכל לראש – על ידי הוספה בלימוד התורה וקיום המצוות, ועד גם בעניניו הגשמיים; בפורים קטן – מחלק הרבי לכאו”א מאמר שלו “קונטרס פורים קטן – תשנ”ב” בצירוף דולר לצדקה ופרוסת “לעקאח”; מכריז שבימינו אלו מתקיים קיבוץ גליות, כשיהודים מכמה מדינות מתקבצים מקצוי תבל אל ארץ הקודש; מעורר על דבר אחדות ישראל ונתינת צדקה באופן ד”כל אשר לאיש יתן בעד נפשו”; בז”ך אדר א’ תשנ”ב עבר כ”ק אדמו”ר שליט”א אירוע מוחי, באוהל של חותנו אדמו”ר הריי”צ, והחלה התקופה שנאמרה על מלך המשיח “אכן את חוליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם”; בט”ז סיוון הרבי נסע לבית הרפואה “מאונט סייני” (הר סיני); בחג השבועות הרבי יצא לראשונה (מאז כ”ז אדר א’) לקהל בחזית 770 בעת היציאה לתהלוכות.

 

שנת תשנ”ג – 1993: בשמחת תורה של שנה זו החל הרבי שליט”א לעודד – לאחר התפילות אותן התפלל במחיצת הקהל – את שירת יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד; בחנוכה היה מעמד סאטלייט מיוחד לעיני העולם כולו; מעמד סאטיילט מיוחד בי’ שבט תשנ”ג, בו עודד הרבי את שירת היחי לכל העולם.

שנת תשנ”ד – 1994: בכ”ו תשרי נערכה חלוקת דולרים לראשונה מאז כ”ז אדר תשנ”ב; בחשוון תשנ”ד חידש כ”ק אדמו”ר שליט”א את קופת רבינו ע”י מזכיריו הרבנים יהודה לייב גרונר ושלום מענדל סימפסון; בכ”ז אדר תשנ”ד קיבל הרבי ‘סטרוק’ שני בחציו השני של הגוף, והוא העתיק לבית רפואה בית ישראל שבניו יורק; בג’ תמוז תשנ”ד, החלה תקופה בה כ”ק אדמו”ר שליט”א התכסה מעיננו. תקופה זו היא חלק מתהליך התגלותו השלימה של מלך המשיח, זאת על פי מה שאומר רש”י בסוף ספר דניאל (יב. יב’) על הפסוק “אשרי המחכה ויגיע וגו'” פירש רש”י: “…שעתיד משיחנו להתכסות אחר שנגלה וישוב ויתגלה”.

נלקח מהאתר “חב”ד בישראל”

חדשות ואירועים

לכבודו של רשב”י: מאות יהודים חגגו ל”ג בעומר במולדובה

גם השנה בפעם ה 28, התאספו אנשים נשים וטף, מהערים קישינב ובנדרי וצעדו יחדיו בתהלוכת ל”ג בעומר שיצאה...

קרא עוד...

יציאת מצרים – מולדובה 5777

סדר פסח כהלכתו – מאות חגגו את חג הפסח במדינת מולדובה ובירתה קישינב מאות רבות של יהודים השתתפו...

קרא עוד...
Истоки Жизни

Истоки Жизни Май – Ияр 2017

Yistoky Magazine | May – Yiar 2017 Газета издана на пожертвования Ильи Мулера – в память о дедушке Якове...

קרא עוד...